icon_5

ילדים זקוקים ל

בית מוגן

המחיר הנפשי של הריסות והפגזות בתים, עקירות ופשיטות

"באומרי 'בית' אני מתכוון לחדר או שני החדרים אשר נקשרו בנפשו של הילד עם אמו ועם אביו, ועם הילדים האחרים ועם החתול. וישנו גם המדף או הארון שבו מוחזקים הצעצועים." (ד.ו ויניקוט)

 

בית הוא המקום בו ילדים וילדות גדלים ומתפתחים בחיק משפחתם, כמו הקן שבונה הציפור לגוזליה. באמצעות הבית יכולים ההורים לספק לילדיהם ביטחון פיזי ורגשי ומצע להתפתחות העצמי. בנפש הילד/ה, הבית הנו הייצוג המוחשי של המעטפת ההורית המכילה והמגנה. בית יציב, בדומה להתקשרות בטוחה עם ההורים עצמם, עשוי לשמש עבור הילד/ה כבסיס בטוח, מרחב שבתוכו ובסביבתו ניתן לשחק ולצאת לחקור את העולם. החזרה הביתה – במובנה המילולי והמטפורי כאחת – היא לרוב חזרה למקום מוכר, נעים ונוח.

מבנה הבית מספק למשפחה קורת גג וצרכים פיזיים הכרחיים אחרים; לא פחות מכך, הוא מאפשר סיפוק צרכים פסיכולוגיים חשובים: קווי המתאר של הבית תורמים להתפתחות היכולת הנפשית להפרדה בין העצמי לעולם, ודפנותיו מספקים פרטיות והגנה; ההחזקה שהבית מספק מאפשרת לבני הבית להתאושש, להוריד הגנות, להשתחרר, ולהרשות לעצמם פעולות חיוניות וחשופות כמו שינה, חלימה ומשחק; בחללי הבית השונים נערכים טקסים אינטימיים, כמו טקסי האכילה והרחצה, המספקים לילד/ה את המקצב המכונן של חייו/ה; ריחות הבית וצליליו מספקים לילד/ה תחושת שייכות למשפחה, לשורשיה ולתרבותה; פתחי היציאה והכניסה לבית וחלונותיו מאפשרים מגע מבוקר ומווסת עם המציאות החיצונית.

אובדן של בית הוא חוויה מטלטלת, שעלולה להביא לתחושת חוסר ביטחון קיומי ולתוצאות טראומתיות. כאשר ילדים מאבדים את עמידותו של הבית בו הם חיים, הם זקוק במיוחד ליציבות של הוריהם וקהילתם; לכן, כאשר אובדן הבית אינו מלווה בנרטיב של בחירה ואקטיביות, כאשר המבוגרים חסרי אונים ומחוסרי תמיכה מספקת, וכשאין בידי ההורים לשמור על הבית כמקום יציב המוגן מחודרנותה של מציאות חיצונית מסוכנת, שלמותם הנפשית של ילדים מצויה בסכנה. תפקוד המשפחה ניזוק במיוחד כאשר לא מתאפשרת שינה רגועה בלילה. הבית לא יכול להיות בטוח עבור הילד/ה אם ההורים חשים שהוא אינו בטוח עבורם.

על קצה המזלג: מה קורה באזורנו?

בגדה, משפחות וקהילות פלסטיניות רבות מתמודדות עם חדירות של הצבא אל מתחמי המגורים האינטימיים: כניסות פתאומיות אל תוך הבית לצורך "מעבר" למתחם אחר, פשיטות ליליות לצורך מעצר של בן משפחה או לצורך "איסוף נתונים" בזמנים בהם הילדים ישנים, או אף תפיסות בתים למשך תקופות ארוכות.

קהילות פלסטיניות מתמודדות באופן תדיר עם אובדן והרס של בתים, וישנם גם מקרים בהם משפחות יהודיות בישראל סובלות מכך. בישראל ובשטחים הכבושים, בתיהן של משפחות פלסטיניות רבות נהרסים על-ידי הרשויות על רקע אפליה בזכויות התכנון והדיור, וכן במסגרת מדיניות של ענישה קולקטיבית או בתואנות של צרכים צבאיים. המשפחות, שלרוב נעקרות מבתיהן בניגוד לחוק הבין-לאומי, לא מקבלות מהמדינה משאבים להתמודדות עם התוצאות הנפשיות של מדיניותה. סיוע כזה – שהיקפו הרב תואר כטעון שיפור – ניתן לכ-2000 משפחות ישראליות שנעקרו מבתיהן בהתנחלויות שפונו ב-2005.

בעזה ובמקומות אחרים, עשרות אלפי משפחות פלסטיניות איבדו את בתיהן כתוצאה ממתקפות צבאיות רבות עוצמה, ולעתים הפכו לפליטים בפעם השנייה ויותר מכך. בישראל משפחות יהודיות וערביות מאוימות ממתקפות טילים על בתיהן, שלא תמיד מוגנים דים.

לסיכום, משפחות וקהילות רבות באזור מגדלות את ילדיהן תחת איומי חדירה לבתים, הרס ופינוי. בשל המרכזיות של יציבות הבית להתפתחות התקינה של ילדים, הערעור התדיר שלה בישראל ובשטחים הפלסטיניים הכבושים עלול להביא להשלכות הרסניות נרחבות, ואף לתרום לפנייה של ילדים לשימוש באמצעים אלימים.

לקריאה נוספת:

השתתפו בכתיבהאפרת אבן צור, מיכל פרוכטמן, ד"ר שרה קלעי, יהונתן קנוניץ, ד"ר ג'ודי רות'

קראו עוד על נושא זה
  • icon_3
  • icon_4
  • icon_2
  • icon_1