לשחק על מדרגות ללא מעקה: ראיון עם מנאל אבו חק על מאמר שהיא כותבת בנושא עבודה טיפולית עם ילדים והורים במזרח ירושלים

מבט אחר על ילדי ״אינתיפדת הסכינים״: אתמול שוחחתי עם מנאל אבו חק שעסוקה בכתיבה על עבודת הפסיכותרפיסטית במזרח ירושלים בקיץ 2015 הסוער. היא סיפרה לי –

"במאמר אני מתכוונת להביא קטעים מטיפולים והדרכות הורים. באותה תקופה חלמתי חלום על ילדים שמשחקים על גרם מדרגות ללא מעקה. עמדתי בתחתית המדרגות ואמרתי שאני לא יכולה, שאני יודעת שאפול, שאולי הילדים ישרדו, אבל אני לא. הבנתי שהמעקה החסר משען של החזקה שדרוש לכל המעגלים – לילדים, להורים, ולמטפלים – וכמה ההחזקה הזו מאויימת וחסרה במציאות של מזרח ירושלים. החלום הדהד חוויה ששלחה אותי לחפש מרחב של הכרה והחזקה באמצעות כתיבה."

fullsizerender-7
"השירותים במזרח ירושלים פחות מפותחים ויש פחות אנשי מקצוע שעברו הכשרה ויש להם את הניסיון הדרוש, ולכן חסרה המסגרת המקצועית המחזיקה של הדרכות וסמינרים. המשפחות במזרח ירושלים חסרים את התמיכה המערכתית הרצויה. זה מעין שטח הפקר שבו יש פחות נכונות להיכנס ולהתערב וגם פחות שירותים. בנוסף ההורים מתמודדים עם חיי הישרדות וחוויית חוסר אונים אל מול המצב בו הם נתונים. הילדים מוחזקים פחות בגלל יכולת ההחזקה המוחלשת של ההורים ובגלל המצב הפוליטי הנפיץ שיוצר מציאות המתקיפה את המרחב הבטוח."

OLYMPUS DIGITAL CAMERA
"ילדים צריכים מרחב ביניים בכדי להתפתח. התפקיד של ההורים הוא לזהות איפה אפשר לתת את מרחב הביניים ואיפה צריך להגן עליהם ולתת שמירה, כי הסכנות הם עם השלכות קשות בסביבה הזו. לדוגמא ילד שרצה להצטרף לחברים בזריקת אבנים זו דילמא הורית שהורים הביאו להדרכת הורים. העבודה עם ההורים הייתה לעזור להם לראות את הרצון שלו לא רק כקושי לקבל גבולות אלא גם כצורך התפתחותי, חיובי, להשתייך. חשוב היה לשים לב לזה במיוחד אצל ילד שמתמודד עם קשיים חברתיים ותחושת חריגות מסוימת. מצד שני לאפשר לו לצאת עלול לסכן אותו, והם היו צריכים הבנה לדאגה שלהם לשלום הילד. כשיכולתי לתת את ההבנה הזו ההורים נרגעו ונפתח מרחב ביניים לחשיבה והם בעצמם מצאו פיתרון – לתת לילד להצטרף לפעילות התנגדות של החברים בסיטואציה שלא סיכנה אותו."
"לא פשוט לשמור על עמדה מתבוננת, מקצועית, מבלי לנקוט עמדה. לא ליפול למקום מחנך. בתוך המרחב המאד מותקף לפנות מקום לחשיבה כדי שלהורים תהיה יכולת בחירה בגידול הילדים. לא להשאיר אותם לבד במקומות האלה.
זאת בעצם עבודה עם ילדים שחיים בסביבה שהיא רוויית סיכונים, אלימות וטראומה. לדוגמא ילד שבמשפחה המורחבת מישהו עשה פיגוע ובעקבות זה אבא שלו איבד את מקום העבודה, הבית הסמוך נהרס ועוד. כך נפגעה החוויה שהאבא הוא דמות חזקה שיכולה לפרנס ולהגן על המשפחה שלו ועל הבית שלהם. הילד הגיע עם סימפטום של התפרצויות זעם בהן היה דופק את הראש בקיר. המשפחה הגיעה במצב כאוטי, עם מתקפה של דאגות רבות והתמודדויות רבות. תפקיד הטיפול היה קודם כל ליצור מרחב שיאפשר לעסוק בנושאים השונים בהורות שלהם. לחזק את האב על כך שלמרות המצב הכאוטי הוא מצא לנכון לפנות לעזרה, עשה פעולה אקטיבית מתוך עמדה הורית דואגת. בלטה המוטיבציה שלו לתת לילדים שלו חיים טובים יותר. היה גם חשוב לתת לו מרחב שבו הוא יכול לזהות את התוקפנות שקיימת אצל הבן שלו ולהתחבר לדאגה שלו כאב. בטיפול היה חשוב לזהות ולהעצים מחדש את העמדה ההורית של האב."
"אם לחזור להעדר המעקה בגרם המדרגות שבחלום, כמטפלת אני עושה עבודה של פתיחת מרחב וצריכה לדעת שכשאני מתרחבת יש לי משהו שאוכל להישען עליו, מעקה שיחזיק אותי כדי שלא אפול. בתנאים במזרח ירושלים במקום תמיכה כזו, יש משהו שדוחף לצמצם ולשרוד ולהמשיך הלאה. העבודה הפסיכותפרויטית היא לעצור, להכיר בדברים, ולהתבונן וזה מאד קשה ללא החזקה במעגלים השונים. בתהליכים האלה אני רוצה להתעמק במאמר שאותו אני כותבת כעת."
אני מחכה בעניין רב לקרוא את המאמר.
נעמה הוכשטיין (נולדו שווים)

*תודה למרכז מדאא בסילון על הרשות להדפיס מחדש את הציור

אבותאמהותהדרכת הוריםהריסת בתיםיידוי אבניםמזרח ירושליםפסיכותרפיה