עיד אל-אדחה 2016 בשכונות תל רומידא וג'בל רחמה בחברון

ברחוב השוהדא שלטים וספסלים צבעוניים, חלק מהניסיון ליצור מראית של נורמליות. אני שומעת טרקטורים עובדים איפה שפעם היה שוק הבשר, בעוד מאמצי מחיקה. אבל שכבת הצבע החדשה סדוקה, והחנויות הסגורות, הכניסות המכוסות בשברי אבנים, המדרגות בפתחי הבתים שמהם עולים עשבים, הכלבים המשוטטים והריח העבש, מסמנים בבירור שהשוק התוסס הפך לרחוב רפאים. למרות זאת, כשאני נכנסת לשכונה יש אווירת חג רגועה ושמחה. ילדים משחקים בבגדים חדשים חגיגיים. השבילים יותר מלאים מתמיד במשפחות שהולכות לבקר קרובים. הבן הבכור של אחת המשפחות שאני מבקרת, תושב ירושלים, מספר לי שהיה קשה לשכנע את הבוס שלו לתת לו חופש לחג. הוא התעקש אבל אומר שזה קשה יותר לפלסטינים, שיש להם מעט כוח להילחם על זכויות העובדים שלהם.

img_7954 img_7955

אני ממשיכה לחברה שהיא מורה במסגד ג'בל אלרחמה ומבקשת שתספר לי על החג. היא לא רוצה להצטלם ומציעה שאצלם את העצים בחצר בזמן שהיא מדברת:

"אנחנו היום ביום השני לחג הקורבן – אל אדחא. למוסלמים זה חג שיש לו חשיבות רבה. המפגש המשפחתי והקרבה בין בני המשפחה הינו הערך והמסר שטמון בחג הזה. אנחנו מבקרים אחת את השנייה, קרובי המשפחה יוצאים ביחד לטיולים, משחקים, צוחקים ומבלים ביחד. הגברים מבקרים את האחיות שלהם וגם את האחייניות, מביאים להם מתנות או נותנים להן כסף."

img_8013    img_7969 img_7975

"אחי מחמוד עם תסמונת דאון, אבל הוא מבין את משמעות החג והנה, הוא בא לבקר אותי על אף שהיהודים הקשו עליו להיכנס. חג הקורבן מזכיר את סיפורו של הנביא אבראהים שאהב מאוד את בנו שנולד לו בגיל מבוגר, ושמח בו מאוד. היו לו שני ילדים ואסמאעיל היה הילד הכי קרוב ללבו. הוא ראה בחלום שהוא מקריב את הבן שלו, וחלומות של הנביאים הם מסרים מאלוהים ולכן ביום שאחריו, הנביא אמר לבנו שיקריב אותו למען אלוהים כפי שראה בחלום. אך ברגע שבו הוא שם את הסכין על צווארו, אלוהים שלח לו כבש במקום בנו, וכך אסמאעיל נשאר חי."

"בכל שנה המוסלמים שמצבם הכלכלי מאפשר להם להקריב כבש, עושים זאת ומחלקים את הבשר לאנשים עניים וכך חוגגים ומציינים את היום הזה. זה מביא להרבה אהבה וחום בין האנשים."

"אצלנו בדת האסלאם, אין יותר משני חגים. חג אלפטר וחג הקורבן שיש ביניהם חודשיים. לא כמו שאר הדתות אשר יש להם הרבה חגים. אנחנו חוגגים רק שניים ולכן השמחה מאוד גדולה."

אני שואלת איך החג פה באזור- ג'בל אלרחם?

"שקט, אבל זה אחד האזורים הכי בעיתיים ורגישים. מיישמים פה חוקים קשים שמטרתם לגרום לנו לעזוב את המקום. למשל שאנחנו התושבים נכנס לפה עם מספר ותעודה מזהה; למשל שלפעמים יש לך שם ולפעמים לא; שמחכים הרבה בתור לפעמים אפילו שעות רבות. גם אם את ממהרת וחייבת טיפול או רופא אנחנו מוכרחים ללכת ברגל."

img_7977 img_8011

"החג זה העניין הכי רגיש ומורכב . במידה ויש לך קרוב משפחה שהיה בעבר במאסר, או שנשפט למאסר על תנאי של כמה חודשים או שנים, הוא מפחד להיכנס לאיזור, כי בשנייה אפשר לעצור אותו. גם קרובים שאין להם את הבעיה הזו מפחדים להגיע. את יודעת, נופלים פה הרבה שהידים והם כולם חוששים לבקר אותנו. הדבר העצוב הוא שהם באים רק ל-5 או 10 דק' ורוצים לצאת מהר מהאזור. הם מרגישים שהם מקריבים הרבה רק להגיע לכאן לבקר את המשפחה, אחות או דודה."

בנה מלווה אותי בדרך חזרה. נער בן 15, מסופר ולבוש למשעי עם חיוך רחב וברק בעיניים.

img_7979  img_8012

אנחנו עולים את העלייה התלולה, אבל הוא לא רוצה להתקדם יותר מדי, מסביר שהוא מפחד מהמתנחלים. "יש להם רובים" הוא אומר "לכל אחד מהם."

ג'בל אלרחמהזכויות עובדיםחברוןחג הקורבןמאסרמאסר על תנאימשפטמתנחליםעיד אלאדחהשוהדאתל רומידא