להילחם בייאוש בשמחה ורווחה – נואל ברכאת מנבי סמואל

לקראת שנת הלימודים הקרבה, רציתי לשמוע עוד על ביה"ס הקטנטן של נבי סמואל, והלכתי לדבר עם נואל ברכאת, מייסדת וראש המרכז לנשים בכפר. פגשתי אישה מרשימה, מעוררת השראה, שיש לה הרבה מה ללמד על חוסן.

Nawal Nebi Samuel 3

נואל הסבירה את המצב בנבי סמואל: אנשי הכפר הם פלסטינים ותושבי השטחים, אבל חומת ההפרדה נבנתה כך שהם בצד ה"ישראלי" שלה. משמעות הדבר שהגדר, מחסומים ומכשולים נוספים, כמו תחבורה מועטה ויקרה, נמצאים בינם לבין שאר השטחים, רמאללה וכו'. ירושלים, מנגד, קרובה ונגישה, אבל אסור להם להיות בה. על פי חוק עליהם לבקש אישור מיוחד להיכנס לישראל או לעבוד בישראל, ונואל מספרת שמאז בנו את החומה מעט מאד אישורים ניתנים. כך, יש מעט מאד הזדמנויות עבודה. "למה לא לאפשר לצעירים לעבוד?!" היא שואלת. התשובה היא כנראה כדי ליצור לחץ שיגרום לאנשים לעזוב. "גירוש" היא אומרת. בנוסף, הכפר הוכרז "גן לאומי" ומשמעות הדבר שאי אפשר לבנות שום דבר – לא בית, לא דיר, אפילו לא גדר סביב לשדה. גם כאן האפשרות להתפרנס מצומצמת.

נואל עובדת בביה"ס בכפר השכן אלג'יב, ובכל יום היא נוסעת באוטובוס עם 50 ילדים לגן ולביה"ס שם. בדרך הם צריכים לעבור במחסום, עם חיפושים ולעיתים המתנות ארוכות. לפעמים המחסום פשוט סגור. זה קשה, במיוחד לילדים הקטנים, מסבירה נואל, ולכן הם חשבו שיהיה טוב אם יפתחו גן ובי"ס בכפר. אבל המבנה הקיים קטנטן, ורק 7 ילדים – אלה שהכי מתקשים עם הדרך – לומדים שם.

Nawal Nebi Samuel

המשפחה של נואל היא מנבי סמואל, ברחה בזמן מלחמת 48' והרסו את ביתם ב-71' יחד עם חלק גדול בכפר. היא נולדה וגדלה בירדן, ואז התחתנה עם איש מהכפר ועברה אליו בשנות ה-90'.    

היא מספרת שכשראתה את המצב של אנשי הכפר החליטה שהיא צריכה לעשות משהו נגד הייאוש. היא פעילה מאז, ומנסה בדרכים רבות לשפר את החיים בכפר ולהביא שמחה ורווחה לאנשיו. לא הייתה תאורה ברחובות, אז היא השיגה מימון לפנסים וגייסה את הצעירים להרים אותם על עמודים. היא הצטרפה לעבודה הקשה להשיג תקציב לסלילת הכבישים המרכזיים בכפר, הייתה פעילה בהכנסת גינת משחקים. היא יזמה את המרכז לנשים ומארגנת בו פעילויות לנשים: יוזמות עסקיות קטנות כמו בישול לקבוצות, טיולים שלפעמים דורשים בקשת אישורים מהצבא, ומסיבות איפה שאפשר לצחוק ולרקוד. יש מרכז לימודים אחה"צ לתלמידים חלשים ומועדון בערב היכן שהמתבגרים משחקים שש בש. נואל מעריכה חינוך באופן עמוק. אביה מימן לכל אחד מילדיו בתורו חינוך אוניברסיטאי, והיא הביאה נורמה זו איתה לכפר, היכן שילדות רבות בעבר עזבו את בית הספר בגיל 13-14. כעת הבנות כמו הבנים עושות את התווג'יהי ורבים ממשיכים לאוניברסיטה.

Nawal Nebi Samuel 4

נואל עושה מאמצים להרחיב את אפשרויות הפרנסה בכפר. היא ארגנה חגיגה חקלאית, שם חולקו שתילים שנתנו בתרומה, והיו גם משחקים וריקודים לילדים. לצורך האירוע הקימו אוהל והצבא בה ואמר שיש לפזר את ההתקהלות ולהוריד את האוהל תוך שעתיים. היוזמה עצמה לא הצליחה למרות ששתלו דונמים רבים, היה אסור לגדר אותם וחיות אכלו את השתילים הרכים.

נואל מספרת שאנשים באים להתייעץ איתה וקוראים לה "דודה" למרות שאין לה כלל קרובי משפחה בקרבת דם בכפר. היא דמות שאנשים נשענים עליה. ניכר שהיא אוהבת ילדים ואנשים. עיניה בורקות כשהיא מספרת על אירועים בהם אנשים רקדו והיו שמחים.

עיניה של נואר מתמלאות דמעות כשהיא מספרת לנו שרק לפני שבועיים מרכז הנשים נהרס, אבל היא אומרת בנחישות ועם בחיוך שובב "אני אבנה אותו מחדש."

נואל ברכרת נבי סמואל      Nawal Nebi Samuel 5

 

אני שואלת אותה איך היא שומרת על תקווה והיא אומרת שזה משהו שקיבלה מאבא שלה, שגידל אותם עם נחישות ומוטיבציה חזקה. המשפחה של בירדן ממשיכה לעודד את האקטיביזם שלה. היא מספרת לי לפני שאנחנו הולכים שבחרה ללבוש מנדיל כאן בנבי סמואל מכיוון שזה משהו שנותן לה שלווה פנימית וחוזק להתמודד עם אחרים. פחות מעיזים להטריד אותה.

אני יוצאת עם השראה מהחוסן של נואל. היא חווה כאב ותסכול אבל הם לא מובילים אותה לייאוש ופסיביות. במקום זאת, יש לה מוטיבציה לשפר את הדברים. היא רואה את הצרכים של אנשים ומנסה למלא אותם. היא רואה שמנוחה ושמחה נותנת לאנשים כוח להמשיך ולהתמודד עם קשיי היום יום. אנשים צריכים להתפרנס והיא מנסה דרכי שונות להרחיב את האפשרויות הצרות, ולערב בעשייה את הקהילה. כמשהו לא עובד היא מנסה משהו אחר. במקום להתמקד בהישרדות היא מסתכלת קדימה להתפתחות ולקידום של הכפר, עסוקה בשיפור הרווחה והחינוך. היא גאה בכפר היפיפה שלהם, ובפתיחות ובחום של הקהילה החיה בו.

Nawal Nebi Samuel 2

 

 

גיל ההתבגריםהריסת בתיםחומת ההפרדהחוסןחינוךנבי סמואלנואל ברכאתנשים