זוכה פרס נובל לספרות, מריו ורגס יוסה, מתאר את השיטה בה צה"ל "מונע טרור ע"י השלטת פניקה" אצל ילדים ובני נוער פלסטינים

בדיווח מיוחד לעיתון הספרדי El País, מריו ורגס יוסה מתאר את "השיטה של ישראל להשלטת פחד וחוסר יציבות פסיכולוגית אצל ילדים ונוער [פלסטיניים] בגילאי 12 עד 17". הוא כותב על מציאות קשה זו בפרטים המבהירים את ההשלכות הפסיכולוגיות שלה.

הדיווח בא אחרי סיור עם "שוברים שתיקה" שכלל פגישה עם סלווה דואביס (המרכז לייעוץ וסיוע משפטי לנשים WCLAC) וג'ררד הורטון  (Military Court Watch) כחלק מפרוייקט של "שוברים שתיקה" המביא סופרים ידועים מהעולם ללמוד ולכתוב על הכיבוש.

ורגס יוסה כותב על הפחדה השיטתית:

"היא נעשית על ידי "הפגנת נוכחות תמידית" "צריבת התודעה" ו"הדמיית הפרות סדר". במילים אחרות, יצירת פניקה למניעת טרור.

"[…] הפעולות המיועדות ליצירת פניקה בד"כ מבוצעות בלילה על ידי חיילים עם מסכות, הזורקים רימון עשן אל תוך הבתים בליווי צעקות, במטרה להפחיד משפחות – ויותר מכל, ילדים. פשיטות אלה באות ללא אזהרה ומאורגנות היטב. הנער או הילד ששמו נמסר, מושם באזיקים או שעיניו מכוסות. אח"כ הוא נלקח במשאית, בדרך כלל על רצפת המשאית, כשרגלי החיילי עליו, ובעיטה פה ושם מעוררת מחדש את הפחד, אם שכח.

"בחדר החקירות, משאירים אותו קשור על הרצפה במשך 5 עד 10 שעות. זה עוזר להוריד את המורל ולהפחיד עוד יותר. לחקירה שמגיעה אח"כ דפוס קבוע; מומלץ לו להודות בזריקת אבנים, בעקבותיה יקבל חודשיים שלושה במאסר. אחרת יצטרך לחכות שבעה או שמונה חודשים עד למשפט, שמשמעותו יכולה להיות גזר דין גרוע יותר.

"כאשר נתונה לצה"ל מלוא תשומת ליבו, מציאים לו להפוך למשת"פ, מלשין. במקרים מסויימים יוזהר שיתכן ויעונה או יאנס, דברים שבדרך כלל אינם מבוצעים אלא במקרים חריגים. לעיתים קרובות כל מה שצריך לרמוז הוא שהצבא יבוא למצוא את הקרובים לו ולפגוע בהם – אמא שלו, אחותו. יש צעירים המסכימים, והם כמעט תמיד יוצאים מהאירוע מבולבלים ונגעלים מעצמם. על פי אלה הנמצאים מאחורי הפרוצדורה, המצב הנפשי הפגיע שנוצר מוריד את פוטנציאל האיום של הצעירים. הוא גם עשוי מאד להשפיע על המשפחה כולה.

"המטרה אינה כל כך לזהות את זורקי-האבנים, אלא להכניס אלמנט של פחד וחוסר ביטחון לבתים ולכפרים דרך הילדים. מתוך הפחד להפוך מטרה לפשיטה לילית כזו, בה יזרע הרס בביתם וילדיהם יעצרו, משפחות הופכות להיות איום פחות. חוקים טיפשיים, עוצר, שינויי שיגרה פתאומיים ותהפוכות יום יומיות הינם חלק מאותה איסטרטגיה. בלבול ומהומה הופכים תכנון תוכניות לקשות יותר. הודות לפשיטות, האוכלוסיה הפלסטינית נותרת חסרת נשק מבחינת פסיכולוגית."

המקור: El País, THE EFFECTS OF THE ISRAELI OCCUPATION: The terror of the children

Military Court WatchWCLACאל פאיסג'ררד הורטוןמריו ורגס יוסהסלווה דואביסשוברים שתיקה