קולות מחברון

דיווח אישי מאת ד"ר אילנה לח, מטפלת באמנות, פסיכותרפיסטית יונגיאנית, חברה פעילה ב"פסיכואקטיב – אנשי ונשות בריאות הנפש למען זכויות אדם", 31.12.2015:

נסעתי לחברון היום במסגרת פרוייקט חברון של פסיכואקטיב, שנמשך כבר יותר משש שנים, וכולל ליווי משפחות החיות באזור H2, איזור שהכיבוש מורגש בו בכובד. הגעתי אחרי כמה חודשים שלא נסעתי לשם, כי בתקופה הזו היה ממש מסוכן, וגם כי הגישה לבית המשפחה שאני מבקרת – כמו גם לבתי משפחות אחרות בתל רומיידה – היתה אסורה. רק ביומיים האחרונים פתחו שם את המחסום ומאפשרים גישה לאנשים שהם לא תושבי האיזור.

המחסום שמשמש את תושבי תל רומיידה (שסגורה בין שתי התנחלויות שהולכות ומתרחבות) היה סגור מאז תחילת האירועים באוקטובר 2015 – למעשה, מאז שהחיילים הרגו את הדיל אל השלמון, הנערה הראשונה שנורתה במחסום, שעטתה חיג'אב וניקאב (כיסוי ראש וכיסוי פנים), והתבלבלה מצעקות החיילים בעברית ונכנסה למסלול הלא נכון במחסום. כזכור, החיילים ירו בה, והיא שכבה פצועה על הקרקע במשך זמן ארוך בו ירו בה שוב, ומתה בדרך לבית החולים.  המחסום הסגור ניתק את תושבי תל רומיידה מחברון הפלסטינית, וסגר אותם בבתים. מחסומי הצבא היו ליד הבתים שקרובים להתנחלות שעל ראש הגבעה, ובכל כניסה ויציאה של בני הבית בדקו את תעודותיהם וחיפשו עליהם, ולא איפשרו ביקורים של בני משפחה ומבקרים אחרים.

היום החיילים כבר לא היו שם, אלא בשורה של מחסומים קטנים ומאויישים לאורך רחוב השוהדא. עד כדי  כך מאויישים, שהעמידו מכונה של משקאות קלים ליד אחד המחסומים האלו, ומיד מישהו הדביק עליה סטיקר: "בטח בה'". הנוכחות הישראלית מאד ברורה ובולטת בכל מקום, עוד יותר מאשר קודם, וגם מתריסה. כך, במעגל התנועה של חלחול (עיירה פלסטינית שנמצאת קצת צפונה מהכניסה לחברון, שבשנים האחרונות בנו בה מעגל תנועה גדול וחסמו את הכניסה לעיירה בבטונאדות) – הבטונאדות הישנות והחדשות המקיפות את מעגל התנועה נצבעו בצבעים מבריקים של דגל ישראל. יש נוכחות צבא גדולה יותר ומחסומים חדשים, והבטונאדות האלו, על צבעיהן המבריקים, הן ממש הצהרה ברורה ומתריסה. פחדתי לעצור לצלם. 

בקרית ארבע יש פרסומות לרכישת דירות בשכונה חדשה שנבנית (כמו שאפשר לראות בתמונה), והפרסומות מדברות על "לגור מול נוף הכרמים" (שזה נכון – יש כרמים מופלאים ויפהפיים מסביב לקרית ארבע. אחלה איכות חיים!). החיילים המבוהלים והמוסתים מסתובבים עם רובים מכודנים, באוירה של אצבע מאד קלה על ההדק, ויותר מתמיד היה להם דחוף לשמוע את המבטא הישראלי שלי, שתמיד משיג לי את אישור המעבר ברחוב השוהדא…

רחוב השוהדא עצמו הזוי כמו תמיד: באמצע הרחוב הולך מתנחל חברוני ששומע בטלפון שלו שירים של אריק איינשטיין (לא  זוכרת עכשיו איזה. אבל זה לא היה "אני ואתה נשנה את העולם"); מעל, בבית הקברות הפלסטיני, מתקיימת לוויה; והחיילים מהמחנה עולים על האוטובוס ויוצאים לשבת. וכמו שרואים בתמונה – מגבת של אחד מטובלי המעיין של תל רומיידה (שפעם, מזמן, כשהתחלנו לבוא לבקר, היה מקום משחק של ילדי האיזור, והיום הוא "המעיין של אברהם אבינו" המשמש את המתנחלים לטבילה ואסור לפלסטינים), תלויה ליד כרזה שקוראת לאסור את התנועה על ציר 60 לערבים. ויחד עם זאת, חנות המזכרות שמול מערת המכפלה, שתמיד יושבים בה "תיירי הכיבוש", משתתפי הסיורים של שוברים שתיקה, המבקרים והעיתונאים הזרים, ועוד ועוד – החנות שתמיד אני מבטיחה לבעליה לשבת איתו לקפה בדרך חזרה, ואף פעם לא מספיקה לקיים את ההבטחה – החנות הזו השתדרגה פלאים וקיבלה שלט חדש: Explore the West Bank. כל מיני דברים קורים בחברון….

שמעתי סיפורים על התקופה הזו בתל רומיידה: החיילים תפסו כמה בתים והשתמשו בהם כמקום לישון ולאכול, טינפו ושברו רהיטים, ואסרו על יושבי הבתים לצאת מחדר אחד בו סגרו אותם. שמעתי על חיילים שעומדים עם רובים מכודנים בתוך הבית – שומרים על כל תנועה של יושבי הבית, ומשאירים הרס אחריהם כשהם יוצאים.

שמעתי על איש אחד לפחות שמת בעקבות שאיפת גז מדמיע. שמעתי על עוד אחרים שחולים מאד בעקבות שאיפת הגז הזה. כבר שנתיים מדברים בחברון (ולא רק בחברון) על כך שהגז החדש שהצבא משתמש בו מכיל מרכיב של גז עצבים שיש לו השפעה הרסנית ובלתי הפיכה על מערכת הנשימה. 

שמעתי על האימהות של האיזור (לפחות ביקורים אצל השכנות באיזור הצבא הרשה) שפוחדות פחד מוות על הילדים שלהן, כשכל יציאה לבית ספר ולעבודה היא סכנת נפשות. 

כשחזרתי לירושלים בכביש המנהרות, קלטתי בין חלקי הגדר את האורות המנצנצים של הכנסיות בבית לחם, וחשבתי על הכיעור העצום של הגדר שבנו סביב כביש המנהרות, ואיך הגדר הזו מסתירה את האורות של בית לחם, ואיך הגדר הזו גם חוסמת וחותכת את הואדי היפה שלאורכו אפשר היה לראות מבית לחם את הים. שחלילה לא נראה את מה שיש שם, מאחורי הגדר. 

כרזת פרסומת לבנייה חדשה בקרית ארבע

כרזת פרסומת לבנייה חדשה בקרית ארבע.      צילום: ד"ר אילנה לח

מגבת וכרזה ליד המעיין

מגבת וכרזה ליד המעיין בתל רומיידה. צילום: ד"ר אילנה לח

רחוב השוהאדה, חברון

רחוב השוהדא, חברון. צילום: ד"ר אילנה לח

חנות עם שלט לתיירים

חנות המזכרות מזמינה: Explore the West Bank. צילום: ד"ר אילנה לח

 

התנחלותחברוןכניסה לבתיםמחסומיםסכנת חייםפסיכואקטיב