הטראומה של הריסת בתים בעזה: מאמר מקצועי, 2009

פרופסור נדירה שלהוב-קיבורקיאן, חוקרת ומרצה לעבודה סוציאלית וקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, מבקשת במאמרה "הכלכלה הפוליטית של טראומת ילדים: חקר מקרה הריסת בתים בפלסטין" להבין את המורכבות של טראומת הריסת הבתים בקרב ילדים פלסטינים.

המאמר, שפורסם ב-2009 בכתב העת Faminisim & Psychology, משתמש בנראטיבים שסיפרו ילדים וילדות בני 10-18 בקבוצות מיקוד שנערכו בשנת 2006 בעזה בהנחיית עובדים סוציאליים. מטרת הקבוצות הייתה לעסוק ולשתף בחוויות היומיומיות הקשות שילדים אלה חווים, ובכך ללמוד לחשוף את עצמם לאחר, ללמד אחד את השני שיטות התמודדות עם מצוקותיהם, כמו גם לתכנן אילו פעולות ניתן לעשות כדי לשפר את עתידם.

אחת מהתמות המרכזיות שעולות במאמר היא הרגשות השליליים המציפים את אותם ילדים שאיבדו את בתיהם או חוששים לכך. כאשר הילדים נשאלו על החוויה הקשה ביותר אותם הם חוו, כולם דיברו על אובדן הבית והפיכתם לפליטים בתוך השכונות שלהם עצמם. אובדן זה הופך למה ששלהוב-קיבורקיאן מגדירה כ"כאב כפול" – הכאב מהפליטות עקב הכיבוש הצבאי, כמו גם הפליטות הפנימית בתוך השכונה שלהם וההשלכות החברתיות הנגזרות מכך. כתוצאה מכך הם חשים כנועים, מיואשים ומדוכאים:

"הרגשתי משועבדת, מפוחדת ועצובה כשנהרס לנו הבית" (סאמר, בת 13)
"אני גרה בבית הספר בגלל שאין לנו בית" (חנין, בת 13)
"אנחנו רוצים שבית הספר יהיה אך ורק ללימודים ולא למגורים." (סילמאן, 12)

תמה נוספת בה עוסק המאמר מתמקדת בתחושתיהן של ילדות עקב הריסת בית המשפחה. שלהוב-קיבורקיאן טוענת כי ילדות תופסות את הריסת הבתים כאובדן כבד יותר לנשים וילדות:

"אנו הילדות סובלות יותר… ילדה בלי בית זה כמו ללכת עירומה ברחוב" (נאוואל, 13)

אחת ממסקנות המחקר העיקריות היא זיהוי של פיצול קיצוני במשאבים הרגשיים של הילדים: מצד אחד, הם עסוקים באבל כולל על הרס ביתם; מצד שני, מדורבנים על ידי הקולקטיב הפלסטיני, הם עסוקים לא פחות בתכנון עתיד טוב יותר עבור החברה שלהם:

"אני לא יכולה אפילו לחשוב על מילים שיבטאו כמה קשה זה לאבד את הבית שלך ולראות אותו כערימה של אבנים הרוסות. עם זאת, כשראיתי את הבית הרוס זה הניע ודרבן אותי ללמוד ולעזור לחברים ולמשפחות שאיבדו את הבתים שלהם" (מנאל, 14)

תחושה זו של עירום ועוצמה שאותן ילדות מרגישות מדגיש את המורכבות הרגשית איתן הן מתמודדות. כותבת המאמר טוענת כי בכדי להבין מורכבות זו, עלינו להקשיב יותר לאותם ילדים. הקשבה זו תעזור לנו להבין כיצד הפוליטיקה נכנסת לתוך הנפש של הילד ומטלטלת אותה, וכיצד הילדים מפצלים ומחברים מחדש חלקים בנפש שלהם כתוצאה מטראומת אובדן הבית.

מקור:

Shalhoub-Kevorkian, N. (2009). The political economy of children's trauma: A case study of house demolition in Palestine. Feminism & Psychology, 19(3), 335.‏

Feminism & Psychologyהריסת בתיםטראומהנדירה שלהוב-קיבורקיאןרצועת עזה