ד"ר איאד א-סראג', פסיכיאטר ופעיל זכויות אדם 2013-1943

ד"ר איאד אל-סראג' נולד באפריל 1943 בביר א-סבע, שהפכה לאחר מלחמת 1948 לבאר-שבע, אז עבר עם משפחתו כפליט לרצועת עזה. א-סראג' למד רפואה באוניברסיטאות באלכסנדריה ובלונדון, ובשנת 1977 חזר לעזה ונחשב לחלוץ בריאות הנפש ברצועה. בשנת 1990 הקים ד"ר א-סראג' את תוכנית מרפאות הנפש הקהילתיות של עזה (GCMHP – Gaza Community Mental Health Programme), המעניקה תמיכה פסיכולוגית ומסייעת בשיקומם הנפשי של תושבי הרצועה, במיוחד ילדים, נשים וקרבנות עינויים ואלימות. לצד פעילותו הרפואית, היה ד"ר א-סראג' פעיל למען השלום וזכויות האדם, שביקר את הפרות זכויות האדם שמבצעות הן ישראל והן הרשות הפלסטינית, ופרסם מאמרים רבים בנושאי השלום, החברה האזרחית, זכויות האדם ופסיכו-פוליטיקה. בעקבות פעילותו זכה א-סראג' בפרסי הוקרה בינלאומיים רבים, אך גם נעצר מספר פעמים בידי הרשות הפלסטינית. בדצמבר 2013 נפטר ד"ר א-סראג'.

מאמרים רבים של ד"ר א-סראג' עוסקים בחווית טראומות אצל ילדים וההשפעה שלהן. בינואר 2009, במהלך המלחמה בעזה ("עופרת יצוקה"), פרסם א-סראג' מאמר בניו-יורק טיימס, בו כתב בין השאר:

הרבה ילדים בעזה מרטיבים במיטה, מתקשים להירדם ונצמדים לאמהותיהם. גרועה מכך היא ההשפעה ארוכת-הטווח של הטראומה החמורה הזו. ילדים פלסטינים באינתיפאדה הראשונה, לפני 20 שנה, זרקו אבנים על טנקים ישראלים, בניסיון להשתחרר מהכיבוש הצבאי הישראלי. חלק מאותם ילדים גדלו להיות למתאבדים באינתיפאדה השנייה, עשר שנים אחר כך. לא צריך הרבה על מנת לדמיין את השינויים החמורים שיחולו על הילדים של היום.

ביוני 2009 העיד ד"ר א-סראג' בפני ועדת החקירה של האו"ם (ועדת גולדסטון) שהוקמה בעקבות "עופרת יצוקה", שבמהלכה נהרגו כ-1400 פלסטינים וביניהם 352 ילדים. א-סראג' ציין בעדותו, כי למעלה מ-20% מהילדים הפלסטינים בעזה סובלים מהפרעות דחק פוסט-טראומטיות שהתסמינים שלהן "יופיעו במהלך הימים, החודשים, השנים או העשורים שיבואו" (דו"ח גולדסטון, עמ' 349, סעיף 1255).

בראשית שנת 2012 העניק ד"ר א-סראג' ראיון לכבוד תערוכת ציורי הילדים "Child's View from Gaza". בראיון טען א-סראג' כי ציורים משקפים את הפחדים של הילדים, את הלך המחשבה הדומיננטי שלהם ואת מה שמעסיק אותם, וכי בציורי הילדים מהרצועה, שצוירו בשנת 2009, בתקופה שלאחר "עופרת יצוקה", בולטים אלמנטים אלימים כגון מטוסים משליכים פצצות, ג'יפים צבאיים, רובים, יריות, פצצות, דם, אמבולנסים ובתי חולים. לדברי א-סראג', זו המציאות אותה חווים הילדים במהלך ההתקפות על הרצועה והם ממשיכים לחשוש שהחוויה הקשה תחזור על עצמה גם לאחר סיומה. לדבריו, רוב ילדי עזה חווים מצב של חרדה ובעיות הקשורות לחרדות – חוסר יכולת לישון, חוסר יכולת לאכול כראוי, חוסר יכולת להתרכז וללמוד, וחלקם אפילו הופכים למגמגמים ומאבדים את היכולת לדבר כראוי.

 
(ציור מתוך התערוכה "Child's View from Gaza")

בדו"ח גולדסטון (עמוד 528-529, סעיף 1702) מצוטט ניתוחו של ד"ר א-סראג' אודות הסכסוך הישראלי-פלסטיני:

הפלסטינים בעייני החייל הישראלי, אינם בני אדם שווים. לפעמים אפילו נתפסים כשדים. תרבות זו של דמוניזציה ודה-הומניזציה מוסיפה למצב הפרנויה. לפרנויה יש שני צדדים, צד הקורבנוּת, אני קורבן של העולם הזה, כל העולם נגדי; ומן הצד השני אני עליון לעולם הזה ואני יכול לדכא את האחר. דבר זה מוביל לתופעה הנקראת "יהירות הכוח". כפלסטינים, אנחנו רואים את הישראלים באופו כללי כשדים שאפשר לשנוא, שמה שאנחנו עושים זו תגובה, ואנחנו אומרים שהישראלים מבינים רק את שפת הכוח. את אותם הדברים שאנחנו אומרים על הישראלים הם אומרים עלינו, שאנחנו מבינים את שפת האלימות או הכוח. […] אני מייחל לכך שהישראלים […] יתחילו להתמודד עם תוצאות תפיסתם את עצמם כקורבנוֹת ושיתחילו להתייחס לפלסטינים כאל בני אדם, בני אדם במלוא מובן המילה, אשר שווים בזכויותיהם לישראלים. וכך גם להיפך, גם הפלסטינים חייבים להתמודד עם עצמם, חייבים לכבד את עצמם ולכבד את הדעות השונות בקרבם, על מנת שיהיו מסוגלים לעמוד מול הישראלים כבני אדם במלוא מובן המילה, שווים בזכויותיהם ובחובותיהם. זו הדרך האמיתית לצדק ולשלום.

למבחר מתוך פרסומיו המדעיים של ד"ר א-סראג' בנושא ילדים ומשפחות תחת אלימות פוליטית
איאד א-סראג'הגדה המערביתחייליםטראומהמשפט בינלאומיעופרת יצוקהפרנויהרצועת עזה